עזרה
הרב יניב חניאכאאבתשעד17/08/2014
שאלה:
לרב שלום,היה מקרה לפני בערך שנה שאישה מבוגרת ביקשה שאעזור לה להרים את העגלה לאוטובוס והסכמתי.לאחר שעזרתי לה היא לא אמרה לי תודה והאמת שנפגעתי.היום קרה לי מצב דומה שאותה אישה ביקשה ממני עזרה עם העגלה במדרגות ואמרתי לה שאני ממהר בגלל אותה סיבה שהיא לא אמרה לי תודה וניפגעתי.האמת שאני מרגיש עכשיו קצת לא בסדר עם עצמי בגלל שלא עזרתי לה,רציתי לדעת מה הרב חושב בעניין?
תשובה:
שלום,טוב, על פניו די קל להגיד שזה לא טוב, ושאסור לנקום ולנטור ושהיית חייב להעביר על מידותיך. אולם זה בודאי לא קל ואפילו קשה, אחרי שפעם אחת לא הודו לך לעשות את אותו דבר בדיוק... ובכל זאת, מכיוון שמדובר על אישה מבוגרת שבטח קשה לה מאוד ויש לה לא מעט דאגות, אני חושב שבמקרה כזה כן צריך לעשות מאמץ על כדי להתגבר על האכזבה מהפעם הקודמת ולעזור לה מבלי להתייחס לשאלה האם היא מודה או לא.
תשובות נוספות בנושא-
כפיות טובה
אני לא סבור שמשה ממש העניש את פרעה, מי שהעניש את פרעה היה הקב"ה, משה היה השליח להביא את המכה. כאשר הוא היה צריך להתעמת עם פרעה (או עם משהו אחר, כמו היאור, כפי שחז"ל מביאים) בהחלט זה נלקח בחשבון ומשה מתייחס לפרעה בכבוד כאשר הוא אומר לו "וירדו כל עבדיך אלה אלי" ולא וירדת אתה.
אני לא סבור שמשה ממש העניש את פרעה, מי שהעניש את פרעה היה הקב"ה, משה היה השליח להביא את המכה. כאשר הוא היה צריך להתעמת עם פרעה (או עם משהו אחר, כמו היאור, כפי שחז"ל מביאים) בהחלט זה נלקח בחשבון ומשה מתייחס לפרעה בכבוד כאשר הוא אומר לו "וירדו כל עבדיך אלה אלי" ולא וירדת אתה.
הכשרת לבבות וצליית לבבות
יש לנו באתר מאמר שלם בענין, שעוסק בכל ההיבטים של הכשרת לבבות לאכילה.
אפשר לקרוא שם על כל ההיבטים של זה.
יש לנו באתר מאמר שלם בענין, שעוסק בכל ההיבטים של הכשרת לבבות לאכילה.
אפשר לקרוא שם על כל ההיבטים של זה.
השתתפות באירוע של משפחה חרדית ביום השואה דווקא
טוב, זו שאלה קשה ומכאיבה. אפילו הייתי אומר שזה מזעזע... כי איך יתכן לעשות שמחה ביום שבו אחים שלך, מדינה שלימה, חמישה או ששה מיליון בני אדם, יהודים שחיים בישראל, מציינים יום של עצב ואסון- ואתה עושה שמחה כל כך גדולה (350 אנשים!) דווקא ביום הזה.
ואני חושב שזו הנקודה הראשונה- עצם זה שזה מזעזע חלק ניכר כל כך של העם, זה כבר הופך את זה ללא קביל מבחינה הלכתית. 5 מיליון מזדעזעים, ואתה היחיד שצודק וחוגג?
לגבי דברי הרב מלמד- מלבד המוזרות לקבל אותו פתאום כפוסק קביל (אצל הבחור ששלח את המאמר שלו), יש כאן ללא ספק ניסיון של פשרה. משהו מעין מה שעשה הרב עובדיה בנושא הצפירה- שדן בנושא הצפירה, ואמר שנכון שיש איסור לעשות "מעשה גויים", אולם רק כשהוא חסר משמעות. ומכיוון שזה לא מעשה גויים נטול משמעות, כי לצפירה יש רעיון בסיסי מאוד הגיוני, הרי שצריך לעמוד בצפירה ונניח להגיד תהילים, אם כל כך קשה לבן אדם לעמוד דקה ולחשוב על המתים.
אז הרב מלמד מציע איזו שהיא פשרה. כי הרי הקביעה של יום השואה ביום כ"ז ניסן היא לא נטולת משמעות והיא לא שרירותית... היא נקבעה ביום מרד גיטו ורשה כדי לציין משהו, את ההתנגדות שבכל זאת היתה ואת הגבורה ולא רק את המוות. אז זה לא משהו נטול היגיון לגמרי. לא בחרו משהו אקראי... ויש לזה סיבה וזה בטח ובטח לא מנהג גויים. ומכיוון שיש כאן התנגשות עם האופי של חודש ניסן- הרב מלמד מציע שמבחינה חינוכית לחשוב לא רק על האבל, אלא גם על הילודה. הוא בא ל"פתור" בעיה הלכתית, או התנהגותית... עם רעיון.
לגבי עצם העניין... יש ברייתא (שבת קי"ד) שאומרת- " והאמר להו רבי ינאי לבניו- בני אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים. לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין אבלים, שחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין חתנים...". כלומר רבי ינאי מדריך את בניו לא להלביש אותו תכריכים לבנים מידי ולא שחורים מידי... כי אם לא יזכה, ויכנס ח"ו לגיהנם, הוא יהיה כמו חתן בין אבלים (כולם בגיהנם שחורים והוא לבוש לבן), ואם יזכה ויגיע לגן עדן, הוא יהיה לבוש בשחור וכולם בלבן...
ולכאורה מה אכפת לרבי ינאי איך הוא יהיה לבוש או איך יראה אם יגיע ח"ו לגיהנם? כולם רשעים שם? ניתן ללמוד מדברי התנא (רבי ינאי היה בדיוק בדור המעבר, במקום אחר זה מופיע בשמו של רבי יוחנן), שאפילו בגיהנם אין ענין להיות חתן בין אבלים. להיות במצב של כאילו שמחה, כשכולם בצער. כל שכן כאן-כולם סביבך אבלים, כולם בצער, כולם זוכרים בכאב רב את אחד הדברים הכי נוראיים שקרו אי פעם ביקום- ואתה חתן? ואתה חוגג באולם עם מאות אנשים? זה הרבה מעבר לענין של דינא דמלכותא דינא. הרבה מעבר. זה ענין של נושא בעול עם חבירו, של שותפות באבל ובצער נוראיים כל כך.
הענין של היתלות במנהג לא ללכת בחודש ניסן לבתי קברות, נראה לי כסוג של תירוץ... כי הרי לא ביקשו מהם לשבת ולבכות... זה מתחיל, כמובן, ממקום אחר- מההתנגדות לציונות ולכל מעשיה, ואז זה מגיע גם למקום חמור של "אני לא מוכן אפילו להיות שותף איתם באבל שלהם". גם כשהם בוכים בכאב ובזעזוע- אני במקום אחר.
זה קודם כל נגד משניות שצריך להיות כחלק מהציבור, שצריך לכבד את המצב שבו אחרים נמצאים, לכבד את הכאב, את התחושות של אחרים. זה הרי לא יום שנקבע במקרה לתאריך הזה. ובכל זאת האמירה שאתה לא שותף מעידה על ניתוק גמור מהתחושות של העולם היהודי שסביבי- זה לא רק לשבת בבית ולא להיות חלק- זה לחגוג כשאחרים כואבים.
לכן זה נראה לי פשוט שלמרות הצער שב"החרמת" אירוע משפחתי, אין שום מקום שבעולם להשתתף באירוע כזה.
שירבו שמחות
טוב, זו שאלה קשה ומכאיבה. אפילו הייתי אומר שזה מזעזע... כי איך יתכן לעשות שמחה ביום שבו אחים שלך, מדינה שלימה, חמישה או ששה מיליון בני אדם, יהודים שחיים בישראל, מציינים יום של עצב ואסון- ואתה עושה שמחה כל כך גדולה (350 אנשים!) דווקא ביום הזה.
ואני חושב שזו הנקודה הראשונה- עצם זה שזה מזעזע חלק ניכר כל כך של העם, זה כבר הופך את זה ללא קביל מבחינה הלכתית. 5 מיליון מזדעזעים, ואתה היחיד שצודק וחוגג?
לגבי דברי הרב מלמד- מלבד המוזרות לקבל אותו פתאום כפוסק קביל (אצל הבחור ששלח את המאמר שלו), יש כאן ללא ספק ניסיון של פשרה. משהו מעין מה שעשה הרב עובדיה בנושא הצפירה- שדן בנושא הצפירה, ואמר שנכון שיש איסור לעשות "מעשה גויים", אולם רק כשהוא חסר משמעות. ומכיוון שזה לא מעשה גויים נטול משמעות, כי לצפירה יש רעיון בסיסי מאוד הגיוני, הרי שצריך לעמוד בצפירה ונניח להגיד תהילים, אם כל כך קשה לבן אדם לעמוד דקה ולחשוב על המתים.
אז הרב מלמד מציע איזו שהיא פשרה. כי הרי הקביעה של יום השואה ביום כ"ז ניסן היא לא נטולת משמעות והיא לא שרירותית... היא נקבעה ביום מרד גיטו ורשה כדי לציין משהו, את ההתנגדות שבכל זאת היתה ואת הגבורה ולא רק את המוות. אז זה לא משהו נטול היגיון לגמרי. לא בחרו משהו אקראי... ויש לזה סיבה וזה בטח ובטח לא מנהג גויים. ומכיוון שיש כאן התנגשות עם האופי של חודש ניסן- הרב מלמד מציע שמבחינה חינוכית לחשוב לא רק על האבל, אלא גם על הילודה. הוא בא ל"פתור" בעיה הלכתית, או התנהגותית... עם רעיון.
לגבי עצם העניין... יש ברייתא (שבת קי"ד) שאומרת- " והאמר להו רבי ינאי לבניו- בני אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים. לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין אבלים, שחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין חתנים...". כלומר רבי ינאי מדריך את בניו לא להלביש אותו תכריכים לבנים מידי ולא שחורים מידי... כי אם לא יזכה, ויכנס ח"ו לגיהנם, הוא יהיה כמו חתן בין אבלים (כולם בגיהנם שחורים והוא לבוש לבן), ואם יזכה ויגיע לגן עדן, הוא יהיה לבוש בשחור וכולם בלבן...
ולכאורה מה אכפת לרבי ינאי איך הוא יהיה לבוש או איך יראה אם יגיע ח"ו לגיהנם? כולם רשעים שם? ניתן ללמוד מדברי התנא (רבי ינאי היה בדיוק בדור המעבר, במקום אחר זה מופיע בשמו של רבי יוחנן), שאפילו בגיהנם אין ענין להיות חתן בין אבלים. להיות במצב של כאילו שמחה, כשכולם בצער. כל שכן כאן-כולם סביבך אבלים, כולם בצער, כולם זוכרים בכאב רב את אחד הדברים הכי נוראיים שקרו אי פעם ביקום- ואתה חתן? ואתה חוגג באולם עם מאות אנשים? זה הרבה מעבר לענין של דינא דמלכותא דינא. הרבה מעבר. זה ענין של נושא בעול עם חבירו, של שותפות באבל ובצער נוראיים כל כך.
הענין של היתלות במנהג לא ללכת בחודש ניסן לבתי קברות, נראה לי כסוג של תירוץ... כי הרי לא ביקשו מהם לשבת ולבכות... זה מתחיל, כמובן, ממקום אחר- מההתנגדות לציונות ולכל מעשיה, ואז זה מגיע גם למקום חמור של "אני לא מוכן אפילו להיות שותף איתם באבל שלהם". גם כשהם בוכים בכאב ובזעזוע- אני במקום אחר.
זה קודם כל נגד משניות שצריך להיות כחלק מהציבור, שצריך לכבד את המצב שבו אחרים נמצאים, לכבד את הכאב, את התחושות של אחרים. זה הרי לא יום שנקבע במקרה לתאריך הזה. ובכל זאת האמירה שאתה לא שותף מעידה על ניתוק גמור מהתחושות של העולם היהודי שסביבי- זה לא רק לשבת בבית ולא להיות חלק- זה לחגוג כשאחרים כואבים.
לכן זה נראה לי פשוט שלמרות הצער שב"החרמת" אירוע משפחתי, אין שום מקום שבעולם להשתתף באירוע כזה.
שירבו שמחות
תורה
יש בזה שתי דעות מרכזיות- לפי אחת מהן, באופן עקרוני היא היתה אכן צריכה להיות לכל האדם כולו, אולם לאחר חטאיו של האדם (יש בזה מחלוקות שונות מתי בדיוק), זה הלך והצטמצם ליהודים בלבד.
לפי דעה שניה- מאז בריאת העולם היה "אדם נבחר" והבחירה עברה מאב לבן מסויימים מאוד עד שכשהופיע עם ישראל זה הפך להיות נחלתו של עם שלם.
יש בזה שתי דעות מרכזיות- לפי אחת מהן, באופן עקרוני היא היתה אכן צריכה להיות לכל האדם כולו, אולם לאחר חטאיו של האדם (יש בזה מחלוקות שונות מתי בדיוק), זה הלך והצטמצם ליהודים בלבד.
לפי דעה שניה- מאז בריאת העולם היה "אדם נבחר" והבחירה עברה מאב לבן מסויימים מאוד עד שכשהופיע עם ישראל זה הפך להיות נחלתו של עם שלם.
מותר למורה להחרים חפצים?
דנתי בשאלה הזאת בעבר, באופן כללי אני חושב שאסור למור הלהחרים חפצים של תלמידים... אלא אם כן מדובר בחפתים שממש מזיקים וכדומה. בכל מקרה, רצוי להחזיר את החפץ להורים כמה שיותר מהר, אם מדובר בחפץ מסוכן, יש לחשוב האם בכלל רצוי להחזיר.
דנתי בשאלה הזאת בעבר, באופן כללי אני חושב שאסור למור הלהחרים חפצים של תלמידים... אלא אם כן מדובר בחפתים שממש מזיקים וכדומה. בכל מקרה, רצוי להחזיר את החפץ להורים כמה שיותר מהר, אם מדובר בחפץ מסוכן, יש לחשוב האם בכלל רצוי להחזיר.
מכירת כל הבית לפסח
שלום וברכה. העוזב את ביתו לימי חג הפסח רשאי למכור את ביתו עם כל התכולה ולהפטר בכך מנקיון הבית ומבדיקת חמץ, כדכתב האור לציון (ח״ג עמוד פו). ויקיים את מצוות בדיקת החמץ בחדרו ששוכר לחג או שישאיר חדר אחד בביתו שאינו מכור וינקה אותו ויעשה שם את בדיקת החמץ. ומי שאינו רוצה לנקות כלל שום חדר רשאי לנקות את רכבו בפנס ובברכה ולעשות שם את בדיקת החמץ (אור לציון ח״ג עמוד עה בביאורים).
לגבי שאלתכם השניה, אכן המוכר את ביתו לנכרי ואינו עוזב את ביתו עד י״ד ביום, יכול להקל שלא לבדוק את המקומות שדעתו למכרן בליל בדיקת חמץ. ובמשנה ברורה (סי’ תלז ס״ק לב) הביא מחלוקת אם מחויב לבדוק בליל י״ד את החדרים שבדעתו למכרן למחרת לנכרי עם החמץ שלהם, שדעת המקור חיים והחיי אדם (כלל קיט דין יח) שצריך לבדקן מאחר שלעת עתה החדרים עדיין לא נמכרו והם ברשות ישראל. אמנם בתשובת בנין עולם (סי’ כ) חולק ודעתו שאין צריכין בדיקה שבזה עצמו שמוכר למחר לעכו״ם מקיים ’תשביתו’ וביעור, וכן הוא בתשובת החתם סופר (סי’ קלא). וסיים המשנ״ב שאין למחות ביד המקילין, והגרש״ז אורבעך (הליכות שלמה פסח פ״ה הלכה ג’) כתב שהמנהג להקל.
שלום וברכה. העוזב את ביתו לימי חג הפסח רשאי למכור את ביתו עם כל התכולה ולהפטר בכך מנקיון הבית ומבדיקת חמץ, כדכתב האור לציון (ח״ג עמוד פו). ויקיים את מצוות בדיקת החמץ בחדרו ששוכר לחג או שישאיר חדר אחד בביתו שאינו מכור וינקה אותו ויעשה שם את בדיקת החמץ. ומי שאינו רוצה לנקות כלל שום חדר רשאי לנקות את רכבו בפנס ובברכה ולעשות שם את בדיקת החמץ (אור לציון ח״ג עמוד עה בביאורים).
לגבי שאלתכם השניה, אכן המוכר את ביתו לנכרי ואינו עוזב את ביתו עד י״ד ביום, יכול להקל שלא לבדוק את המקומות שדעתו למכרן בליל בדיקת חמץ. ובמשנה ברורה (סי’ תלז ס״ק לב) הביא מחלוקת אם מחויב לבדוק בליל י״ד את החדרים שבדעתו למכרן למחרת לנכרי עם החמץ שלהם, שדעת המקור חיים והחיי אדם (כלל קיט דין יח) שצריך לבדקן מאחר שלעת עתה החדרים עדיין לא נמכרו והם ברשות ישראל. אמנם בתשובת בנין עולם (סי’ כ) חולק ודעתו שאין צריכין בדיקה שבזה עצמו שמוכר למחר לעכו״ם מקיים ’תשביתו’ וביעור, וכן הוא בתשובת החתם סופר (סי’ קלא). וסיים המשנ״ב שאין למחות ביד המקילין, והגרש״ז אורבעך (הליכות שלמה פסח פ״ה הלכה ג’) כתב שהמנהג להקל.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
